דחיית טענת התיישנות בתובענה לאכיפת פסק חוץ שניתן במדינת מרילנד, ארה"ב

זהו דיון בטענת התיישנות, שהעלה נתבע בתובענה לאכיפת פסק חוץ שניתן נגדו במדינת מרילנד, ארה"ב, ביום 28.8.96, (להלן: "פסה"ד").

רקע כללי

1.         התובעת והנתבע נישאו זל"ז, בארה"ב, ביום 1.2.92 ומספר חודשים לאחר מכן נולד להם בן.

2.         בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים לגירושין, עד ליום מתן פסה"ד בו חוייב הנתבע לשלם לתובעת מזונות עבור הבן, בסך 860.99$ לחודש, החל מיולי 1996 וכן סכום חד פעמי בסך 18,450$ עבור חוב מזונות העבר, שכ"ט עו"ד וכו'.

טענת ההתיישנות

3.         אין חולק שפסה"ד ניתן ביום 28.8.96 ושהתובענה לאכיפתו בארץ הוגשה רק ביום 24.3.09.

            בסעיף 5 לחוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח - 1958 נקבע:

"לא יזקק בית המשפט לבקשת אכיפה של פסק חוץ שהוגשה כעבור יותר מחמש שנים מיום מתן הפסק, אלא אם הוסכם בין ישראל לבין המדינה בה ניתן הפסק על תקופה אחרת, או אם מצא בית המשפט סיבות מיוחדות המצדיקות את האיחור".

            התובעת לא חלקה על כך שלא ניתן לאכוף פס"ד שניתן למעלה מ-5 שנים לפני הגשת הבקשה לאוכפו, ולא טענה לקיום הסכם בין המדינות הרלבנטיות להארכת מועד זה. עמדתה היא שביהמ"ש בישראל מוסמך לאכוף פס"ד ישן יותר, מנימוקים מיוחדים הקשורים, בין היתר, בחוסר ידיעה של התובעת בדבר מקום הימצאו של הנתבע ובחוסר יכולת לאתרו, למרות ניסיונות רבים שנעשו במהלך השנים.

            אשר על כן תעסוק טענת ההתיישנות אך ורק בשאלה זו.

4.         בתצהיר שצורף לכתב התביעה טענה התובעת שעשתה מאמצים רצופים רבים ופעלה בחריצות, על מנת למצוא את הנתבע. לטענתה, בשנת 1997, נפצעו היא והקטין בתאונת דרכים קשה מאוד, שבעקבותיה היתה מאושפזת בבית חולים, קרוב לשנתיים. לדבריה היו לה ולבעלה הנוכחי בעיות כלכליות, בעיקר עקב מצבה הבריאותי ומצבו של הקטין, אשר אילצו את הבעל לעבוד ב - 3 משרות, על מנת לממן את הוצאותיהם והוצאות שני הילדים שנולדו לאחר מכן; על כן, אך טבעי היה שנעשו מאמצים גדולים למצוא את הנתבע, ללא עיכוב או שיהוי מצידם. התובעת טענה שלמרות בעיותיה הבריאותיות, אשר הקשו על ניסיונות איתור הנתבע, היא לא הפסיקה לחפשו.

 5.        התובעת פירטה את המאמצים שעשתה לאיתור המשיב:

             א.        מיד כשחדל הנתבע לשלם מזונות זמניים, בשנת 1995, שילמה התובעת אגרת גביה למחלקת אכיפת תמיכה לילדים, על מנת שאלה יוכלו לגבות מזונות מהנתבע.

ב.         כאשר גילתה התובעת שהנתבע עבר לפלורידה, בשנת 1996, היא פנתה למחלקת האכיפה ונמסר לה שהתיק יועבר לפלורידה, שם ניתן יהיה לאכוף את פסה"ד; אך עד שהתיק הועבר לשם עזב הנתבע ומאז לא ניתן היה לאתרו.

ג.          בבירור עם הדואר המרכזי, עלה שהנתבע לא ביקש להפנות את דברי הדואר לכתובת חדשה.

ד.         במהלך 9 השנים שלאחר מכן, התקשר הנתבע לקטין, כ- 5 פעמים, בד"כ ביום הולדתו והשאיר הודעה קולית, ללא מס' טלפון, כתובת או פרטים שסייעו באיתורו. בכל השיחות נמנע הנתבע מלמסור לתובעת את כתובתו.

ה.         התובעת פנתה לחברת הטלפון במטרה לקבל מעקב על מספר הטלפון שלה, אך נאמר לה שניתן יהיה לאתר שיחות מהנתבע רק אם יגיעו 3 שיחות טלפון באותה תקופה ואילו הנתבע נהג להתקשר, לכל היותר, פעם בשנה.

ו.          ש', אחות הנתבע, אשר מתגוררת בקרבת התובעת, סירבה בעקביות לומר היכן מתגורר הנתבע. סירובה הביא לבסוף לכך שהתובעת וש' נמנעו מלדבר זו עם זו, במשך 3 שנים. ש' טענה שהנתבע איים לנתק עמה כל קשר, אם תגלה לתובעת פרטים אודותיו.

ז.          במהלך השנים קיבלה התובעת פניות טלפוניות רבות, ככל הנראה מנושים של הנתבע. התובעת ביקשה מהם לעדכן אותה במקרה שימצאו את הנתבע אך מעולם לא שמעה מהם.